בין אם מדובר בילדים או פנסיונרים, הרכבת פאזלים יכולה לעשות פלאים: שיפור ושיקום התפקוד הקוגניטיבי, חידוד הזיכרון והריכוז, הפחתת מתחים ושיפור מצב הרוח. מסתבר שפאזל הוא הרבה יותר מפעילות משפחתית מהנה
דניאלה ליבמן, פותרת 20 פאזלים בשנה
הכירו את דניאלה ליבמן, כימאית בעברה, וכיום פנסיונרית חיפאית הממשיכה ללמד סטודנטים ובעיקר, פותרת המון פאזלים.
כמה המון?
"זו שאלה של כמה זמן פנוי יש לי. בממוצע אני עושה 20 פאזלים בשנה. אחד או שניים בחודש. הפאזלים הם של 1,000 חלקים או יותר, לפעמים גם כאלה גדולים וקשים במיוחד".
אז למה דווקא פאזלים?
"לי זה נותן שקט נפשי, משאיר אותי ערנית מאוד ואני נהנית מזה בצורה יוצאת מן הכלל. אך מעבר לכל זה פאזלים יכולים להציע מספר יתרונות בריאותיים לאנשים בכל הגילאים.
ראשית, הם מייצרים הקשרים חדשים במוח ומפעילים בו חלקים שלא מנוצלים ביום-יום. למשל חלקים שאחראים לזיכרון. כשאתה רואה צבע או צורה מסוימת ומחפש אותה זה מחדד את הזיכרון והריכוז ולדעתי גם מגדיל את הקיבולת של הזיכרון.
בבתי חולים שעובדים עם אנשים בדמנציה גילו בשנים האחרונות כי הרכבת פאזלים מאוד מומלצת ומשפרת את מצבם של המטופלים. מספר התאים במוח שלנו הוא קבוע אבל לא כולם באים לכדי שימוש. בהרכבת פאזל אתה מגלה יכולות שלא היו לך קודם, זאת אומרת שאתה מתחיל להשתמש בתאים שלא השתמשת בהם קודם.
רואים את זה אצל נפגעי מוח ופצועי מלחמה, אנשים שלא יכלו ללכת, ועובדה היא שבבית לוינשטיין מקימים אותם. איך עושים את זה? מלמדים את השרירים ע"י זיכרון מחדש לנצל את התאים שלא נוצלו לפני כן במוח, ואז אתה רואה פתאום את אותו בן אדם מצליח ללכת. באירוע מוחי רואים את זה באופן מובהק. פאזלים הם כלי נהדר לחזק את הזיכרון, לראייה ויזואלית ועוד דברים רבים. זה עושה המון טוב.
פאזלים מסייעים לא רק לגילאים מבוגרים, אלא גם לילדים
"אני רואה את הנכדה שלי הקטנה בת ה-7, כל פעם שהיא באה אליי היא פתאום קוראת לי "סבתא, מצאתי עוד אחד!". אני רואה איך זה משפר את הריכוז לילדים, וגם מגדיל את הסבלנות. אחד הדברים שמפריעים לי נורא זה שמרגע שהילדים נכנסים הביתה הם מתיישבים עם הטלפון.
אני לימדתי את הנכדה שלי לעשות פאזלים וכמובן שהתחלנו עם המסגרת. הסברתי לה איך מתחילים למיין, על הקשר בין הצורות, איך לעבוד לפי נושאים, צבעים. היא אוהבת לעזור לי וזה כיף שהפאזל מנתק את כולנו מהמסכים ומאחד מסביב לשולחן.
הנכד השני שלי, בן ה-19, לומד הנדסת אלקטרוניקה והוא עיוור צבעים. יש לו ראייה מעולה לחלקים, לצורה שלהם. כך שכאשר אנחנו לא מצליחים לזהות לאן לחבר את אחד החלקים בעזרת הצבע שלו אנחנו קוראים לו למשימה כי יש לו ראייה צורנית מעולה. יש כאן גם עניין של ראייה מרחבית. ברגעים מסוים צריך להביט על החלקים ולנסות להבין את מקומם לפי הסיפור של התמונה.
עם הפאזלים של Family Glue
הפאזלים שיש לי כאן, של פמילי גלו, מאוד מפתחים את הדמיון. יש להם גיוון נהדר בצבעוניות, ובנוסף, כשיש סיפור ויצירתיות מאחורי התמונה אני מדמיינת לעצמי את ההתרחשות שבה וזה עוזר בהרכבה. בשנים האחרונות, מאז שיצאתי לפנסיה, התחלתי ללמוד אומנות ובאמת גיליתי את היכולת לצלול לתמונה, לראות מעבר למה שרואים במבט ראשון.
האמת שזה גם מאוד מרגיע. אם אני נסערת או מרגיז אותי משהו, למשל אם איזה סטודנט שאני מלמדת מרגיז אותי, אתה תראה אותי אחרי זה יושבת כאן ליד הפאזל. זה מפנה את תשומת הלב למקום אחר.
"ליליז", פאזל 1000 חלקים